פסק דין
לפניי תביעה כספית, חוזית, בסך 1,590,952.78 ₪, בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשיהם של הנתבעים.
העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים
1.התובעת היא חברה בינלאומית הרשומה ב- British Virgin Islands ועוסקת בסחר בינלאומי. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), היא חברה הרשומה בישראל ועוסקת בסחר ביהלומים, אבנים יקרות, פנינים ותכשיטים, שהנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הוא מנהלה הרשום.
2.לטענת התובעת, במהלך חודש אפריל 2007 החליט מר טרשצ'נקוב לרכוש לאשתו ולצורך השקעה תכשיטים בשווי של 500,000$-550,000$. לשם כך, פנה מר טרשצ'נקוב ללקוחו, מר מוסקלנקו מיקולה, אזרח אוקראיני אשר שימש כמנכ"ל מפעל ממלכתי בשם "איזומרוד" השוכן בקייב, אוקראינה, ומתמחה בעיבוד יהלומים. נטען כי מר מיקולה המליץ למר טרשצ'נקוב לקנות יהלומים ולעבדם במפעל ורק לאחר מכן, למוסרם לתכשיטן, כך לטענתו, יוכל לחסוך כ- 150,000$.
3.נטען כי במהלך חודש אפריל 2007, קיבל מר טרשצ'נקוב ממר מיקולה את פרטיה של הנתבעת, בשל הערכתו של האחרון כי יש ביכולתה לבצע הזמנה הכוללת יהלומים לא מעובדים, ותוך התחייבותה לספק את הסחורה בתוך 7-8 חודשים לאחר קבלת הכסף. משכך מסר מר מיקולה למר טרשצ'נקוב את פרטי הנתבעת וכן את פרטי חשבון הבנק לצורך העברת הכספים. נטען כי למר טרשצ'נקוב היה ברור כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה לביצוע העסקה, כפי שנהוג בענף היהלומים, בו רוב ההסכמים מתבצעים בעל פה. נטען כי העובדה שמדובר בתאגיד בינלאומי, סייעה להבנה ולתחושה שניתן לסמוך עליו, ומשכך, לסברה לפיה מתייתר הצורך בהסכם כתוב.
4.לטענת התובעת, מר טרשצ'נקוב, מסר את פרטי הבנק של הנתבעת למנהלת התובעת, הגב' מריה פאסטו, תוך שניתנה לה הוראה לביצוע העברה של 300,000$ מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת, וביום 19.04.2007 בוצעה העברה זו. נטען כי לאחר מספר חודשים, בסוף שנת 2007, פנה מר טרשצ'נקוב למר מיקולה בכדי לקבל הבהרות בעניין ביצוע ההסכם, וזה השיב לו כי הנתבעת נמצאת בקשיים זמניים ועדיין מחפשת אחר היהלומים. לאחר חלוף כשנה, באוגוסט 2009, פנה מר טרשצ'נקוב פעם נוספת בדבר אי הספקת היהלומים, והתשובה שקיבל היתה כי אין באפשרותו של מר מיקולה ליצור קשר עם הנתבעת עוד מאפריל 2009 מאחר ואין מענה בטלפונים של האחרונה. מר טרשצ'נקוב ביקש מר מיקולה לבדוק אם סופקו היהלומים למפעל "איזומרוד" והתברר שהללו לא סופקו למפעל, ובשלב זה הודיע מר מיקולה למר טרשצ'נקוב כי אינו יכול לסייע עוד וכי ייאלץ להסתדר בכוחות עצמו. נטען כי במהלך ספטמבר 2009, נשלח מכתב לנתבעת, שחזר בציון "לא נדרש", וכי אז החלו לקנן בלבו של מר טרשצ'נקוב חשדות כי נפל קורבן לעוקץ.
5.נטען כי במהלך ספטמבר-דצמבר 2010, בוצעה חליפת מכתבים בין הצדדים באמצעות הדואר האלקטרוני, במסגרתה נדרשה הנתבעת להשיב את הכספים, ובסיומה הוגשה התובענה שבכותרת, בה נתבקש בית המשפט להורות כי החוזה בוטל וכי על הנתבעים להשיב את הכספים ששולמו בערכם הנוכחי, בתוספת ריבית פיגורים והצמדה כחוק. התובעת מוסיפה וטוענת כי ביום 22.05.2007 נכרת הסכם בין הנתבעת ובין מפעל "איזומרוד" להספקת יהלומים בשווי של 10 מיליון $ ארה"ב וכי ביום 19.06.2007, בוצעה העברה על סך של 230,000$ כמקדמה לביצוע ההסכם מחשבון המפעל לחשבון הנתבעת. עוד נטען בהקשר זה כי ביום 17.09.2007, קיבל מפעל "איזומרוד" משלוח של יהלומים מהנתבעת, על סך 58,269.37 $ בלבד, וכי את היתרה, נאלץ המפעל לתבוע דרך המוסד לבוררות בינלאומית בקייב, אוקראינה.
6.התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם וגרמו את הנזק שנגרם לה. לטענתה היה עליהם לספק לה יהלומים בסך של 300,000$ לפי ערכם באפריל 2007, אך הם לא עשו כן, והתובעת נותרה ללא הכסף וללא הסחורה. לטענת התובעת, התעשרו הנתבעים שלא במשפט תוך מרמה, הפרת הסכם, עושק, הסחת הדעת, מצג שווא, תרמית ותחבולות. לפיכך טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לה את סכום התביעה בסך של 1,590,952.78 ₪ (משוערך ליום 01.04.2011), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
7.לטענת הנתבעים, אין הם מכירים ואף לא הכירו את התובעת ומנהליה עד לפנייתם אליהם, זמן רב לאחר העברת הכסף. נטען כי התובעת לא היתה לקוחה של הנתבעים ולא היה ביניהם כל קשר מסחרי, וכן לא נערכה ביניהם התחייבות כלשהי, בכתב או בעל פה, וכך גם על פי לשון כתב התביעה, בו נטען כי התובעת ניהלה עסקים עם אחרים, ללא קשר עם הנתבעים. לטענת הנתבעים, הנתבעת סיפקה את מלוא הסחורה עבור הסכום ששולם לה באותה עת על ידי מי שלקחו חלק באותה עסקה.
8.כן טוענים הנתבעים כי מכתב התביעה עולה שהעברת הכסף נעשתה ללא כל מעורבות מצדה של הנתבעת וללא כל תיאום עמה, אלא בוצעו בהתאם להוראות נציג חברת "איזומרוד", שעיסוקה בעיבוד יהלומים, וכך גם כלל התיאומים והקשר בין התובעת לנציגיה. הנתבעת טוענת כי סיפקה לחברת "איזומרוד" יהלומים כחומר גלם לעיבוד, ומכוח קשר זה הכירה את מר מוסקלנקו. נטען כי התובעת לא הסבירה כיצד מערכת היחסים העסקית שהיתה קיימת בינה למר מוסקלנקו, אמורה היתה להשפיע על הנתבעים, ונטען כי התובעת לא גילתה דעתה כיצד קיים קשר בין עסקה פרטית לעסקיה. עניין נוסף אותו לא פרטה התובעת, הנו מדוע מר טרשצ'נקוב ורעייתו אינם אלה הנמצאים בנעליה של התובעת "כתובעים הטבעיים", לכאורה, ובמקומה של התובעת.
9.לטענת הנתבעים, בעת העברת הכסף ובשנים לאחר מכן, לא הועברה אליהם כל פנייה של התובעת בדבר ציפיותיה מהם, וזאת גם בשלהי שנת 2007 ולאחר שהתברר לאחרונה, לכאורה, כי קיים עיכוב חריג בהספקת היהלומים, ולאחר שנתעורר חשד בדבר יכולתה של הנתבעת לספק את הסחורה, וכך במשך כשלוש שנים נוספות. נטען כי הנתבעת ביצעה את כל שהתחייבה לו וסיפקה את מלוא הסחורה עבור הכספים שהועברו לה ובתוך שבועות, ולכל היותר חודשים מרגע התשלום. הנתבעים טוענים כי מדובר בצעד נואש של התובעת הנובע מכך שבעת האחרונה התברר כי שותפיה הוליכו אותה שולל ולאחר שמיצתה את כל המהלכים נגדם. לטענת הנתבעים, התנהלות התובעת תמוהה, ובין היתר, לאור השלב בו בוצעה פנייתה לנתבעים, רק בשלהי שנת 2010, וכמעט ארבע שנים לאחר שהעבירה את הסכום הנטען לחשבון הנתבעת, בהתאם להנחיית צד שלישי וללא כל תיאום עם הנתבעת.
10.נטען כי בפניות הראשונות של התובעת לנתבעת, שנערכו עוד במהלך אוקטובר ונובמבר 2010, טענה הראשונה כי הכספים הועברו לחשבון הנתבעת בשגגה, וכאשר בכתב התביעה, שונתה הגרסה האמורה. לטענת הנתבעים לא קיימת עילת תביעה נגד הנתבע, מנהל הנתבעת, וכי כתב התביעה אינו מגלה מדוע הוגשה התביעה נגדו ומהי ההצדקה שבגינה יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייבו באופן אישי בסכום התביעה. כל פועלו היה כמנהל הנתבעת שפעל בשמה ומטעמה בתקופה הרלוונטית.
דיון והכרעה
1.תובענה זו נסובה על הסכם מכר שנטען כי נכרת בעל פה ועניינו מכר יהלומים אשר בהמשך היו אמורים להיות מעובדים ומשובצים לכדי תכשיטים, ושבעבורם הועבר סך של 300,000 $. הסחורה נשוא ההסכם היתה אמורה להימסר כשבעה חודשים לאחר ביצוע התשלום, אך בפועל, נטען כי לא נמסרה עד עצם היום הזה. הנתבעים כופרים בטענות התובעת, וטוענים להעדרו של כל קשר עסקי עם התובעת, לאספקת כל הסחורה לגורמים שהיו מעורבים בעסקה וכן להשתהות של התובעת תקופה ממושכת של כמספר שנים לאחר העברת הכסף.
2.במסגרת ההוכחות נחקרו העדים מר גנדי טרשצ'נקו ומר ניקולאי מוסקלנקו מטעם התובעת, מר בני שוולב מטעם הנתבעים.
3.במסגרת הסיכומים חזרו הצדדים על טענותיהם. התובעת טוענת כי ראיותיה בדבר העברת הכסף לא נסתרו, ואף עמדה על כישלונם של הנתבעים להוכיח כי נמסרה לתובעת תמורה. הנתבעים טוענים כי מחומר הראיות עולה כי התובעת היא חברת קש הרשומה באיי הבתולה אך בפועל אינה פעילה ושימשה צינור להעברת כספים למימון עסקה אותה יזמו אנשי העסקים לבנוב וגוזנב באמצעות מוסקלנקו. נטען כי העברת סך של 300,000$ נרשמה בספרי הנתבעת כתקבול מחו"ל לצד תקבולים אחרים שהועברו במהלך עסקיה השוטפים ועל פי דין. לטענת הנתבעים, התובעת לא הוכיחה כי בינה לבין הנתבעים נוצר קשר משפטי מחייב והעברת הכסף כשלעצמה, אינה יוצרת קשר משפטי מחייב, כשבנסיבות המקרה, העברה זו נועדה למימון עסקת יהלומים שבוצעה על ידי צד שלישי. הנתבעים טוענים כי היהלומים סופקו ונשלחו לקייב, בידיעתו והנחייתו של מר מוסקלנקו, ושכלל האינדיקציות מובילות למסקנה כי התובעת היא חברת מגירה שהוחזקה על ידי בעל המניות, עורך דין במקצועו, עבור מי מלקוחותיו, ושמשה כצינור להעברת כספים באמצעות חשבון בנק בקפריסין. נטען כי גרסת הנתבעים נתמכת בעדויות וראיות בזמן אמת לפיהם היהלומים הוצאו מרשות הנתבעת וסופקו במועד.
4.סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי:
"חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".
פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן, חוזים (כרך א'), (תשנ"א-1991), 338, מתייחסים בספרם לעניין צורתו האפשרית של החוזה ומציינים כי: